The
Jerusalem
Biennale
בחזרה ליסודות
אלעד ירון
הגיע הזמן לבנות.
ביוני 2023 התקבצו חברי גלריה 'בנימין' לתערוכה 'כרסום היסודות' ובה כתבו: "החלטנו שהגיע הזמן לשבור את הגלריה. לא רק בגלל המצב הפוליטי. גם בגלל מי שאנחנו, כיחידים ויחידות שבחרו לפעול ביחד. כי אנחנו צריכים להשתפר. או להשתנות. בשביל זה, צריך קודם לחפור אל התשתיות, להבין מה צריך לחזק, מה לשנות ומה פשוט להרוס".
מאז חלפו שנתיים ונדמה שדבר לא השתפר. להפך – החשכה רק גברה.
זה התחיל באוקטובר של אותה שנה, עם נהרות של דם. מציאות בלתי נסבלת פגשה חֶברה מקוטבת. ואז הגיעו ייאוש פוליטי עמוק, מערכות קורסות, אדמה מוסרית רועדת. נדמה שהמציאות עצמה, ולא רק בני האדם, בחרה להחריב את עצמה. כל יסוד שנדמה כאילו אפשר היה עוד להיאחז בו, התפורר.
ועם זאת, דווקא מתוך השבר, עולה הקריאה לחזור ליסודות. לבנות.
גם כשהאמון נסדק, גם כשהלב עדיין סגור. גם כשהאופטימיות נסדקת – יש צורך עיקש, כמעט ילדי, להתחיל להרכיב משהו. אפילו קטן. אפילו רעוע. רק להתחיל מחדש.
בשיחות בין קבוצת 'בנימין' עלו רעיונות לפעולה, כיצד לבנות מבנה בסיסי, עם פיגומים. אבל עלתה גם הספקנות. מישהו הזכיר את מגדל בבל, שנבנה מתוך שותפות אדירה, וקרס כשאבדה השפה המשותפת.
האם גם אנחנו שם?
איננו מבקשים לחזור לאחור. גם לא לשקם את מה שהיה. אלא לבחון את האפשרות לבנות משהו חדש. בלי יומרה. ללא סדר והיֵיררכיה.
רק מתוך קשב.
להצמיח, לפחות משהו אחד, על אדמת הטרשים הקשה – בתקווה שעל היסוד היחיד הזה יוכל עוד משהו אחד, לצמוח ולהיבנות.
אמנים
אירית אברמוביץ, נאוה ג׳וי אוזן, שרית אכטנברג, אפרת בואנה, מיכל בלייר, רובי בקל, עירית בראל בסן, ברנדון ג'ליס, עדי ט' הופמן, איריס חסיד, ענבל כהן חמו, דינה לוי, יונתן לוי עם עדי רוזן, שלומית ליוור, דורון פישביין, שרית קרופקה וינגרטן, מרינה קוטלר, תמר שפר
