חקר המעמקים: יצירתו של מתן סקופסקי

מתן סקופסקי, אמן וקולנוען ישראלי־אנגלי בשנות העשרים לחייו, החל לצייר בגיל צעיר נופים ירושלמים דינמיים, אשר סימנו את הופעת הבכורה המרשימה שלו בשדה האמנות. מתוך עבודה קשה ודחף עז לצייר, הוא יצא למסע יוצא דופן, אינטימי אך רחב היקף, אשר התווה דרך ייחודית של פגיעוּת עמוקה והארה יצירתית.

בצעד נועז, הסתגר סקופסקי למשך חודש בסטודיו שבמרתף ביתו. מורשת ההתבוננות הפנימית של אוסקר ויילד נוכחת היטב בשפע המרשים של דיוקנאות עצמיים שצייר בתקופה זו. פניו של האמן מגיחים ונמוגים במשחק של אור וצל, מהדהדים את האתגר האמנותי שבהבאת עולם פרטי אל המרחב הציבורי, ומזמינים הרהור במשמעות השהייה במעמקיו של האדם עצמו. הפגיעוּת וכנות המבט של סקופסקי מזמינות להיכנס פנימה, מאתגרות, ובעיקר מעגנות את תחושת העצמי החזקה של האמן.

בדיוק בזמן.

אירועי שבעה באוקטובר ושירות המילואים הקרבי שאליו גויס השליכו את סקופסקי למציאות הפוכה לחלוטין מהאקלים הרגוע והמהורהר שבו שקע קודם לכן. נפשו ורגישותו של האמן עמדו במבחן קשה כשנשלח לקרב. לנגד עיניו השתנתה הדואליות של הנוף, הפנימי והחיצוני, אשר הגדירה את עשייתו האמנותית עד אז. תרמילי הפגזים של הטנק שלו, שנאספו כמו יבול מן השדה, הומרו ליריעות בד אקספרסיוניסטיות.

הצבע והטקסטורה בעבודתו רוויים בעוצמה הרגשית של ספר תהלים: תחנונים, תקוות וקינות, המועתקים לשפה חזותית ומוחשית.

התערוכה המוצגת בשני חללים, מזמינה את המבקרים להתבונן במקום שבו ניצב האמן ברגע מכריע בזמן. היא משקפת אוטוביוגרפיה רוחנית שלו: מן המעמקים פנימה, אל מעמקים עמוקים עוד יותר, ומשם כלפי מעלה, אל היופי והאור.

התערוכה נפרשת על פני שני מוקדים – הסטודיו של מתן סקופסקי וגבעת רם.