The
Jerusalem
Biennale
In Situ
Shaananot Collective
**In Situ** בלטינית: "במקומו" — הוא מונח המתאר ממצא שנותר באתרו המקורי, בתוך ההקשר שבו התקיים ופעל. בארכיאולוגיה, משמעותו של ממצא כזה אינה טמונה רק בצורתו או בחומר שממנו הוא עשוי, אלא גם במיקומו, ביחסיו עם סביבתו ובשכבות הזמן, השימוש והזיכרון שהצטברו סביבו. החפץ אינו ניצב לבדו; הוא חלק ממארג של מקום וסיפור. במובן זה, אין סיטו הוא גם צורה של הקשבה — לחפץ, למרחב ולעקבות הזמן שנרשמו בשניהם.
התערוכה "אין סיטו" מתקיימת במבנה הספרייה הלאומית הישנה בירושלים, בשעה שהוא משנה את פניו ואת ייעודו. בית הספרים הופך בהדרגה למרחב חברתי רב־שימושי, ובו חללי סטודיו, משרדים, בית קפה וחללים למפגש ולעשייה. אלא שהמעבר טרם הושלם: המבנה כבר אינו מה שהיה, ועדיין לא נעשה לחלוטין למה שיהיה. הוא שרוי בזמן ביניים — בין עבר לעתיד, בין ייעוד אחד לאחר, בין זיכרון המוטבע בקירות לבין חיים חדשים המתחילים להתהוות בתוכם.
קולקטיב "שאננות", המונה שש אמניות ירושלמיות, שהיה גוף האמנות הראשון ששכר במבנה חלל סטודיו לפעילותו, פועל מתוך שהות מתמשכת במקום ומתוך קרבה לשינויים המתחוללים בו. עבודות התערוכה צומחות מן המפגש עם תהליכים המתקיימים בו בעת ובעונה אחת: השלה ופירוק, שימור והתחדשות. הן נולדות מתוך תשומת לב לרגע שבו דבר משנה את מעמדו — חפץ שימושי נעשה לשארית, חומר ארכיוני הופך לחומר גלם, וחלל מוכר נפרד מתפקידו הקודם ומקבל משמעות חדשה.
העבודות נעות בין התבוננות, איסוף וטרנספורמציה. באמצעות המצלמה נבראים החללים ופרטיהם מחדש; דימויים ואובייקטים מפורקים ומורכבים שוב; שאריות נאספות, וחומרי המקום והארכיון מוטמעים בעבודות כחומרי גלם ליצירה. לעיתים נקודת המוצא היא מבט, ולעיתים חפץ שנמצא, פרט אדריכלי, מקטע של חלל או דימוי שנגזר מהקשרו והופך לדבר אחר. גם הפעולה בתוך החלל עצמו נעשית לחלק מן היצירה. המבנה ותכולתו אינם רק נושאי התערוכה, אלא גם שדה הפעולה שלה והחומר שממנו היא מתהווה.
"אין סיטו" שוהה בתוך המטמורפוזה עצמה, התערוכה מפנה את המבט אל הרגע שבו חללים וחפצים משנים תפקיד, מעמד ומשמעות, ובה בעת ממשיכים לשאת את עקבות מה שהיו ואת זיכרון המקום שאליו השתייכו.
אמניות הקולקטיב:
אמנים
Miryam Adler, Helen Abelman Borowski,
Shani Katz, Ruth Magal, Irit Makov, Pnina Shalvi.
