מזוזה לירח

אלחנדרו גלאט הוא אמן יהודי מקסיקני עכשווי שיצירתו מחברת בין סמבוליות, חקר החלל, זיכרון קולקטיבי והמשכיות רוחנית. עבודתו ממוקמת בצומת שבין אמנות, טכנולוגיה וזהות ובוחנת כיצד מורשת יכולה לחרוג מגבולות גיאוגרפיים ואפילו מגבולות הפלנטה. בפברואר 2024 הפך גלאט לאמן המקסיקני הראשון ששלח פפאיה לירח – מעשה שהרחיב את השפה האמנותית שלו אל הממד הקוסמי. באפריל של אותה שנה הוצגה עבודתו במוזאון הלובר בפריז, הישג שמיקם את יצירתו בתוך דיאלוג גלובלי על אמנות ונשגבות.

התערוכה 'מזוזה לירח' נובעת משאיפתו של גלאט להעלות את אחד הסמלים האינטימיים והנצחיים של החיים היהודים, המזוזה, לאופק אוניברסלי. מיקומה המסורתי של המזוזה על משקוף הדלת מייצג שמירה, אמונה וזיכרון. היא מציינת מעבר בין החוץ לפנים, בין הציבורי לפרטי, בין תנועה והשתייכות. כאשר גלאט מדמיין מחדש את המזוזה בתוך מסגרת ירחית, הוא מרחיב את המשמעות שלה מסף הבית אל הקוסמוס.

הפרויקט מציע כי הזהות היהודית התקיימה תמיד מעבר לגבולות. במובן זה, הגלות איננה שבר אלא הרחבה. המזוזה הופכת לחפץ סמלי הנושא תפילה, שפה וזיכרון משותפים שחוצים זמן ומרחב. באמצעות תבליט פיסולי, קולאז' שכבות, טקסט בעברית וחומרים שנבחרו בקפידה, גלאט הופך את החפץ המסורתי לאמנות עכשווית ולארכיב רוחני.

מרכיב מרכזי בשפה החזותית של גלאט הוא הפפאיה – פרי מקומי מקסיקני שהפך ביצירתו לסמל של עמידות, התחדשות ומתיקות למרות עקירתו משורשיו. הפפאיה מחברת בין שורשיו המקסיקניים של גלאט והמורשת היהודית שלו – שתי תרבויות שהתעצבו דרך שרידות ויצירתיות. ב'מזוזה לירח', הסימבוליזם הזה מחזק את הרעיון שזהות משתנה ומסתגלת אך נשארת שלמה.

הממד הירחי של הפרויקט הוא פואטי וקונספטואלי. כאשר גלאט מדמיין את הריטואל היהודי מעבר לכדור הארץ, הוא ממסגר מחדש את המסורת כמכוונת לעתיד ולא כדבר נוסטלגי המביט אל העבר. המזוזה כבר איננה מקובעת למשקוף הדלת אלא הופכת להיות סמן לסף הבא של האנושות.

התערוכה 'מזוזה לירח', המוצגת בביאנלה של ירושלים 2026, ממקמת את האמנות ככלי, כשמירה וכאישור הנותן תוקף לנוכחות הרוחנית היהודית מהבית אל האינסוף.