אגם האין

משפט מוקש

היצירה 'משפט מוקש' מהווה את אחד מפרקי הליבה בפרויקט המתמשך של יהודית סספורטס, The Liquid Desert Project, שהחל בשנת 2013. זהו מהלך מחקרי־פואטי העוסק במיפוי מרחבים ושכבות תת־קרקעיות, סמויות מן העין, הכולאות בתוכן מטענים בלתי מעובדים ומידע פעיל.

סספורטס בוחנת את האופן שבו מידע סמוי הנמצא בחדרי תת־ההכרה הקולקטיבי - מהדהד אל מרחב פעולה אנושי גלוי; וכיצד מרחבים טעונים – גיאוגרפית, פוליטית או רגשית – ממשיכים לפעול ולהשפיע מתחת לפני השטח. באמצעות שהייה ממושכת באתרים רגישים ברחבי אירופה ובארץ, ומהלך אמנותי מדויק ועקרוני, היא מבקשת להפעיל ולקדד מחדש אזורים שבהם פעלו מנגנוני הדחקה והכחשה במהלך ההיסטוריה, ובאופן זה להתכתב עם כוח חיים חיוני כלוא שקפא בזמן.

פרק 'משפט מוקש', המהווה את אחד מפרקי הליבה העקרוניים בפרויקט, מורכב מסדרת מוקשים עשויים חֵמר, הנושאים בתוכם צופן פנימי: רישום קווי סיסמוגרף ידני של עבודת סאונד אילמת. הרישומים נוצרו מהקלטות עומק שבוצעו בגופם של למעלה מ־138 עצים ביער השחור בגרמניה. הקלטות אלה נערכו במשך למעלה מעשור, בסמוך לבקתה של הפילוסוף מרטין היידגר, ובאזור המשוער שבו התקיים מפגש טעון ולא פתור בינו לבין המשורר פול צלאן בשנת 1967.

העצים, עדים אילמים לאירוע שמעט ידוע אודותיו, הופכים בעבודתה של סספורטס לארכיון חי. צליליהם נחרטים באמצעות מחטים ועפרונות הצורבים תנודות אל תוך גוף מתכת המוטמע במוקש. מידע המצוי מחוץ לשפה ומעבר לזמן הליניארי, מתפקד ביצירה כחומר פעיל בעל פוטנציאל התמרה. בתחתית כל מוקש נרשמה אות עברית; צירופי האותיות מרכיבים מילים, פסוקים ומשפטים הנושאים כוונה ומשמעות. המוקשים נטענים באנרגיה אצורה וממתינים לפוטנציאל עתידי של הפעלה והתמרה.

אגם האין

'אגם האין' הוא משפט המוקש השלישי מתוך שישה משפטים שהושלכו למצולות באירופה ובישראל בשנים 2020–2025. פעולת השלכת המוקשים באגם האין, בוצעה מסירת דייגים שממנה הוטלו אל לב אגם בנט, בווילהלמסהאפן שבגרמניה – אגם ששימש כסיפור כיסוי והסוואה לבונקר תת־קרקעי שנבנה בתקופת הרייך השלישי. הפעולה תועדה באמצעות מצלמה שעקבה אחר מסלול נפילתם ושקיעתם במים. מהלך זה התפתח כחלק מתערוכת היחיד הגדולה של סספורטס בקונסטהאלה וילהלמסהאפן. במהלך התערוכה סספורטס ביצעה מהלכי סאונד משמעותיים עם למעלה משישה בונקרים בעיר.

עבודת הווידיאו האיטית עוקבת אחר נפילת המוקשים במים עד נחיתתם הסופית על גג הבונקר הסמוי. מצלמה תת־ימית שוהה על האותיות העבריות שנרשמו בגוף המוקש, בעוד פסקול המבוסס על נתוני הסאונד שנאספו מגופי העצים, ועל צלילי הסביבה, מכונן את מהות ותנועת ההמתנה. עם פגיעתם בתקרת הבונקר, המוקשים מתגבשים לשדה כלים חומרי־פואטי וטעון, הממתין למשך זמן בלתי ידוע. מוקשים אלה מונחים על תקרת הבונקר מאז תחילת הפעולה בשנת 2022.

סספורטס עוסקת במום, בפציעה ובשיבוש – כמהלכים וכלים של תיקון. שקיעת האותיות בחשיכה, במרחב דומם, פועלת כתדר קדום וכקמע סמוי אשר משפיע ומניע מחדש את ארגון המידע במרחב תת ההכרה של המקום. הצפייה בווידיאו הופכת את הצופים לעדים פעילים השותפים להמתנה נטולת מועד סיום ידוע – טקס של ירידה תודעתית ורטיקלית אל רובדי הזמן והמקום.

אור כלוא

סרט 'משפט מוקש' עוסק בקידוד מחודש של מרחבים טעונים, חיצוניים ופנימיים כאחד. המהלך מפגיש שפה, פציעה וריפוי באמצעות חומרים רוויי משמעות פיזית וסימבולית. העברית מופיעה כאן ככוח אלכימי כמעט, המשחרר אורות הכלואים במעמקים – היסטוריים, פוליטיים ותודעתיים.

העבודה מפעילה ומתכתבת עם מרחב ה־Sub Space – מציאות תת־קרקעית רוחשת המשפיעה על חיינו באופן סמוי. המוקש, שיועד להתפוצץ ולפגוע, נטען במשמעות של ריפוי ותנועה מחודשת.

אנרגיה אצורה, הטענת יתר בגופו של דימוי אילם – הם מהלכי מפתח בעבודתה של סספורטס: שירה המוצפנת בתוך גוף ממולכד ופעולתה חרישית. צליל נצרב בחומר, אות שוקעת במים, אובייקט צולל אל תחתית התהום – כל אלה מצטרפים לפעולה אמנותית, כמעט מאגית, שנועדה להתמיר מידע טעון מזמן אחר.

סספורטס מזמינה את הצופה לשהות בחדרים האחוריים של התודעה – חדרים שהודחקו ומבקשים להיכלל מחדש, לצוף ולעלות אל פני השטח. הטלת המוקש אינה מחיקה, אלא אקט של חשיפה וגילוי במקום חשוך ובלתי נראה. יצירת חיכוך ואינטימיות עם אותם מקומות מוכחשים ומודחקים, מייצרת תנועה מחודשת באזור שקפא בזמן.