שְׂפָתַי תִּפְתַּח: תהלים היום

ספר תהלים כולל מאה וחמישים מזמורים – קולות תפילה ושירה שנכתבו לפני אלפי שנים כאן בירושלים, ומלווים את חיי האדם מאז ועד ימינו. המזמורים עתיקים מאוד, אך נלחשים גם בהווה; הכתיבה היא מקומית, אך ההשפעה משתרעת לרוחב הארצות ולאורך הדורות. תהלים ייחודי בספרי התנ"ך מפני שלא מדובר בו על התגלות היורדת אל האדם מלמעלה, אלא על פנייה של האדם מלמטה כלפי שמייא, פנייה אנושית, מילולית וישירה אל האל; אין בו חוקים או סיפור היסטורי, אלא הוא כולו דיבור חי וחשוף, הבוקע ממעמקי הנשמה וממשיך למצוא את מקומו בכל רגע שבו השפתיים נפתחות והלב מחפש מילים.

התערוכה 'שפתיי תפתח: תהלים היום' מבקשת להאזין לרגע שבו האדם נדרש לפתוח את שפתותיו, לשאת את קולו ולפנות אל הנשגב, דרך המילים העתיקות של ספר תהלים. זהו מרחב שבו התפילה אינה תיאולוגיה אלא נשימה; לא עיקרון, אלא דופק רגשי. גם אלפי שנים לאחר חיבורו, ספר תהלים נותר כלי ביטוי חי ואוניברסלי של פניית האדם כלפי שמיים.

כיצד נולדת תפילה? התערוכה מבקשת לשים את האצבע על הרגע שבו השירה הופכת להכרח, על המניעים הפנימיים המובילים את הנפש לחפש מילים. רגע זה עשוי להתפרץ בעתות שמחה, ברגעי שיא של אהבה או לידה, ואף בעתות צער, לצד מיטות חולים או תלוליות עפר. הוא יכול לבקוע מתוך תחושת בדידות וחוסר אונים, או לנוכח עוול שאי אפשר לשאת בשתיקה, וכמובן, אל מול פלא והשתאות. לקשת רגשות אלה מעניק ספר תהלים ביטוי מילולי בשפה שאינה מעלימה את הרגש, אלא מתמסרת לו, ומאפשרת לו להפוך לתפילה.

התערוכה בנויה סביב שמונה מניעים פנימיים שמביאים אנשים לחפש במזמורי תהלים את קולם וביטויים האישי: הודיה, המתבטאת בהכרת הטוב; שמחה והלל, כחגיגה של שירה מתפרצת; פחד, כבקשת מחסה והגנה מול איום; כיסופים וגעגוע, כמשיכת הלב אל קרבה ומשמעות; תקווה ובקשה, כתחינה לריפוי ושינוי; כעס ומחאה, אל מול עוול; יראה ופליאה, כהשתאות מול פלאי היקום; אמון וביטחון, כהישענות שקטה גם בתוך אי הוודאות. את כל אלה נושא ספר תהלים בשפה כנה, לעתים שבורה ולעתים שופעת –"אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי"; "עַד־אָנָה ה' תִּשְׁכָּחֵנִי נֶצַח?".

התערוכה מציגה את החיבור של ספר תהלים לימינו אנו, דרך יצירות הנעשות במגוון רחב של מדיות: עבודות וידיאו, איור, שירה ואוספי ספרי תהלים מתקופת המלחמה. היא אף נותנת מקום לבקשות ותפילות של קהל המבקרים, ובכך ממחישה כיצד רגשות אנושיים מותמרים לתפילה, וספר תהלים ממשיך להיכתב ככלי ביטוי של האדם הפונה כלפי מעלה.