פצע פתוח

ממעמקים רגשיים, היסטוריים, רוחניים, עולים קולות שמבקשים מרחב לדמם, לכאוב, להישמע.

התערוכה 'פצע פתוח' אינה מסיטה את המבט. היא מתבוננת בעיניים פקוחות אל תוך הפצע הפתוח בטרם יגליד, אל הקרע בטרם יכוסה או יטושטש. הצלילה אל עומק הכאב הקולקטיבי היא חקירה הכרחית שאינה מבטאת נסיגה או חולשה. האמנים בתערוכה זו יוצרים מתוך הפצע. במקום שבו הזהות מתפרקת, במקום שבו שהאמונה מוטלת בספק, שם יוכל להיוולד החוסן.

התערוכה החלה את דרכה במרכז הקהילתי היהודי ע"ש מרלן מיירסון במנהטן שבניו יורק (JCC Manhattan), המשמש גשר בין יהדות התפוצות לישראל. גלי ההדף של רעידת האדמה, רעידת האדם, של אסון שבעה באוקטובר, שלחו צמרמורות של כאב, אימה ואובדן במערכת העצבים של העם היהודי כולו. כל הגשרים בערו. העבודות בתערוכה הן עדות לכאב משותף שאינו יודע גבולות, לא של מקום, לא של זמן, לא של סבל.

שבעת האמנים המציגים בתערוכה מגיעים מרקעים מגוונים, אך מאוחדים במחויבות לחקור את הכאב ככוח יצירתי. הם הופכים את הגלריה למרחב המחבר בין שבר ליצירה שכן עבודותיהם מציעות לא את דממת המוזיאון, אלא את לחש התפילה; לא את היופי המנחם, אלא את הכוח האצור בהתבוננות נכוחה בליבת השבר. הן משלבות חומרים חבולים, מדיה מקוטעת, אור כלוא, תפרים חשופים, מהדהדות את הקריעה של בגדי האבלים, הקריעה בין החיים למתים, ואת השלם שממשיך להתקיים לצד הפצע.

במסורת היהודית, ובמיוחד בזמנים של תהפוכות, סכנות ואיומים, האמנות והדת הציעו חוסן נפשי – לחיות, ליצור, להתמיד. מהקריעה על המתים באה הקריאה אל החיים. התערוכה 'פצע פתוח' מציעה מרחב שבו הקרע והתיקון מתקיימים זה לצד זה. במקום להציג נרטיבים של ריפוי, העבודות מאמצות את אי הוודאות ואת הכוח השקט, את האומץ והכנות הנדרשים כדי להישאר נוכחים בתוך הכאב. הסדקים אינם מוסתרים, אלא מוארים. התערוכה מציעה עדות, נוכחות, התבוננות; יכולת לראות את הכאב ולשהות בו, ומתוך כך היא מולידה את האמונה, שגם ממעמקי השבר יכול לבקוע אור.