שלום - סלאם

כיצד ניתן לדבר על שלום? וכיצד ניתן לדבר על שלום במזרח התיכון – אזור המתאפיין בסכסוכים ארוכי שנים ופצעים שעודם פתוחים? האם האמנות יכולה להציע מענה או מרחב שבו אפשר להרהר בדיאלוג? תערוכה זו מקבצת שלושה אמנים מישראל, מלבנון ומסוריה, שמסעותיהם ורגשותיהם שופכים אור על נושא חשוב זה.

מירה מיילור, אמנית ילידת תל אביב, עובדת רבות עם זכוכית שאותה היא משלבת עם עץ, פלדה או אור. יצירותיה גדולות הממדים מוצגות בחללים ציבוריים בארץ ובחו"ל. הזכוכית מייצגת בעיניה אנטי־חומר, ניגוד משלים רוחני לעץ ולמתכת, ומסמלת שבריריות וטהרה. היצירות שלה, העשירות בסימבוליזם, מהדהות באופן שונה אצל כל מתבונן.

נביח ימין, במקור מבקעת הלבנון, הגיע לשוויץ בגיל שש עשרה עם מלגת סטודנט. אחרי קריירה ארוכה כמורה בקולג' סטאנס, הוא פנה לציור – עצים על נייר וציור על אבנים – כמחווה לשמירת הזיכרון. בשנת 1988 הוא ייסד את ארגון סולידריות לבנון-שוויץ (SLS - Solidarité Liban-Suisse). את ההשראה למחויבותו לשלום הוא שאב משרבל הקדוש, נזיר מרוני מלבנון שהיה נערץ על ידי נוצרים ומוסלמים כאחד, ומניקולאוס מפלווה הקדוש שהיה נודע בזכות פועלו למען שלום בשוויץ.

סלאם אחמד הוא מורה לפילוסופיה סורי־כורדי מחלבּ. הוא הגיע לשוויץ כפליט ב2014. בשל מוצאו הכורדי נמנע ממנו להירשם ללימודי אמנות, והוא פנה ללימודי פילוסופיה ופסיכולוגיה ובמקביל לקח שיעורי אמנות פרטיים. עבודותיו מתמקדות בדיוקנים, במיוחד של נשים, השואבים השראה ממולדתו. המבט החודר של הפרוטרטים שהוא מצייר משקף כבוד עמוק. בעקבות חוויות מסוימות שחווה, היצירה הפכה עבורו כדרך יחידה וחיונית להישאר אנושי.

ההצגה המשותפת של יצירות שלושת האמנים הללו בתערוכה אחת מהווה ניסיון לעסוק בנושא השלום דרך האמנות.